פסק-דין בתיק תא"ק 156077-09

מבוא:

התובעת הינה תאגיד שירות לייעוץ בחסכון (להלן: "סייבינג"), הטוענת כי הנתבעת (להלן: "רגב"), הפרה את חובתה לשלם כ- 380,000 ש"ח עמלת שירותי ייעוץ לחיסכון, שניתנו לה לפי הסכם מיום 24.07.08 (להלן: "ההסכם"). רגב טוענת, כי לא התקיימו התנאים המזכים את התובעת בשכרה לפי ההסכם.

ההסכם נשוא התביעה קובע, כי מטרת ההתקשרות הינה חיסכון כספי ו/או שיפור שווה כסף אחר, שיושג כתוצאה מטיפולה של סייבינג.

העמלה נקבעה על בסיס של "הצלחה בלבד", כאשר מתוך החיסכון השנתי עד לסך של 50,000 ש"ח  התחייבה רגב לשלם לסייבינג 50% בתוספת מע"מ. חיסכון שנתי גבוה מ- 50,000 ש"ח יזכה את סייבינג ב- 35%, כאשר התקופה לחישוב החיסכון הינה עשרים וארבע חודש.

בהסכם קבעו הצדדים, כי החיסכון יחושב על בסיס פעילות רגב, בשנים עשר החודשים שקדמו למועד הקובע.

הסכמים מסוג זה נחתמים חדשות לבקרים, בתרבות שהיא קפיטליסטית במהותה ומשתתפיה, שותפים לתפיסה בדבר הצורך בצמצום העלויות, במטרה לאפשר המשך צריכה מוגברת.

תמצית טענות הצדדים:

רגב מתנגדת כאמור, לחיובה בכל עמלה שהיא ומתבססת על הנימוקים הבאים:

1.      ההסכם בוטל מפאת הטעיה ומצגי שווא.

2.      כישלון בהרמת נטל ההוכחה מצד סייבינג. 

3.      טענות כנגד מינוי המומחה מטעם בית-המשפט.

4.      פגמים שנפלו בחוות דעתו של המומחה.

אתייחס אפוא לכל אחת מטענות אלה כמיטב יכולתי.

דיון בטענות הצדדים:

עילת ביטול בגין הטעיה ומצגי שווא:

בפתח דבריה בעניין זה, טוענת רגב לקיומו של מצג שווא בעצם הצבת דרישת התשלום. אלא, ככל שהתעמקתי בטענה זו, מצאתי כי מדובר בטיעון הכלול בשאלת הזכאות. זה רלוונטי, אם בכלל, לטענה בעניין הרמת נטל ההוכחה ולכן, אין להתייחס אליו כאן. 

חלקה הנוסף של הטענה בעניין ההטעיה מיוחס בסיכומים לגרסה, לפיה ידעה סייבינג כי ממילא צפויות הנחות בעלויות רכישת מוצרי הדלק נשוא ההסכם והסתירה זאת מאת רגב. טענה זו מסתמכת על עדותו של עד התביעה גיא מוזס (להלן: "מוזס"), בה אישר כביכול, כי ידע מראש על מדיניותה של "פז" במתן הנחות. כיוון שהחיסכון אמור היה להיות מושג באמצעות השגת הנחות מאת ספקי מוצרי הדלק, סבורה רגב כי מדובר במידע חשוב שהוסתר ממנה.

מוזס לא התייחס בעדותו הראשית להנחות הניתנות באופן שוטף, ללא קשר לפעילות יזומה, הגם שבחקירתו הנגדית אישר כי הכיר את מדיניותה של "פז" במתן הנחות לחברות שונות. ואולם, נראה לי כי אין בכך כדי לסייע לרגב שכן, לפי חומר הראיות שהוגש, ידעו גם מנהליה שלה על מדיניות ההנחות ומנהלה, יהודה חמוי (להלן: "חמוי"), סיפר בעדותו על הנחות שהתקבלו, עוד טרם חתימת ההסכם (סעיף 11 לעדותו הראשית). לפי זה, לא ניתן להתייחס למידע בדבר מדיניות ההנחות של פז, כמידע שהיה מצוי בידיעתה של סייבינג, יותר מאשר בידיעתה של רגב. לפיכך, אין לקבל טענה זו.

לסיכום חלק זה של ההכרעה אציין, כי טענותיה של רגב כנגד חיובה בתשלום כלשהו, בהסתמך על קיומה של הטעיה ומצגי שווא - נדחית.